לחם היום- יום | אפרת נחמה
החרדות | אפרת נחמה
הַחֲרָדוֹת מְטַפְּסוֹת מִתַּחַת לְעוֹרִי לְמַעְלָה
וּלְמַטָּה, סוֹרְגוֹת לִי מַעֲטֶפֶת צְפוּפָה, מוֹתִירוֹת לִי
מְעַט פִּתְחֵי אֲוִיר.
רָאִיתִי בַּיִת שֶׁקִּירוֹתָיו מְעֻטָּרִים הֲמוֹנֵי שְׁעוֹנִים
וּכְלֵי מַתֶּכֶת.
רָאִיתִי אֲנָשִׁים רָצִים יַחַד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר.
רָאִיתִי יְלָדִים.
אַךְ עֲדַיִן שׁוֹאֶלֶת בְּמָה אוּכַל לְהֵאָחֵז
וְגוּפִי חָרֵד, צוֹוֵחַ
מַזִּיעַ בֶּהָלָה
וּמַאְדִּים
מִמְּעַט הָאוֹר רוֹקֵחַ
וּמַצְמִיחַ עַל פָּנַי
וְעַל פִּי
שָׂרִיגִים
ככה אני רוקדת | אפרת נחמה
כָּכָה אֲנִי
רוֹקֶדֶת
יָד עַל הַבֶּטֶן, הִתְקַדְּמוּת, אֵיכוּת קְטוּעָה
יָדַיִם נִזְרָקוֹת מַעְלָה וְיוֹרְדוֹת עַל הָרֹאשׁ, קְלִילוֹת
עַד לָרִצְפָּה, מַגָּע בָּרִצְפָּה. הִתְרַחֲבוּת וְקִימָה לְאָחוֹר
עַכְשָׁו צַעַד לַאֲלַכְסוֹן
מַכָּה בָּרֶגֶל
יַד שְׂמֹאל עוֹלָה מַעְלָה תּוֹעָה
וְיָמִין מְבַקֶּשֶׁת לַצַּד הַנֶּגְדִּי
רֶגֶל מַכָּה בָּרִצְפָּה
רֶגֶל נָשִׁית,
תְּפִיסַת יָרֵךְ וְכָל הַגּוּף רוֹעֵד, צְעָקָה וְסִיבוּב
סִיבוּב מֵבִיא לִידֵי סִיבוּב מֵבִיא לִידֵי סִיבוּב מֵבִיא לִידֵי סִיבוּב
נְפִילָה לְתוֹךְ הַטָּיָה בִּפְּלִיֶּה וּדְחִיפָה מִצַּד לְצַד נְסִיגָה
יָד אַחַת לַלֵּב וְיָד שְׁנִיָּה לַלֶּחִי, כָּפוּל שָׁלוֹשׁ וּמִצַּד לְצַד
מַכָּה לְעֵבֶר הַקָּהָל וּצְעָקָה בְּגָרוֹן שׁוֹתֵק
כָּכָה אֲנִי
רוֹקֶדֶת
מקום קדוש | אפרת נחמה
אֲנִי כָּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי
מַלְאָכִים לֹא עוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּתוֹכִי
וְאַף לֹא מְנוֹרַת זָהָב
מַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת
שְׁעָרִים סְגוּרִים
וְאֵין אֱלֹהִים נִצָּב
אֲנִי כָּל מָה שֶׁתִּתֵּן,
מָקוֹם לוּז אוֹ מָקוֹם נוֹרָא
בֵּין כֹּה וָכֹה הַר בְּלִי בַּיִת
עַנְנֵי מִלְחָמָה אֲנִי
וְקֶשֶׁת שְׁבוּרָה
בחצי היום בני ואני | אפרת נחמה
בַּחֲצִי הַיּוֹם שׁוֹאֵל אוֹתִי בְּנִי אֵיפֹה
עֵינָיו מְחַפְּשׂוֹת בֶּחָלָל
וְהִנֵּה הוּא מַכְרִיז שֶׁאֵינְךָ כְּלָל וּכְלָל
מָה שֶׁלֹּא רוֹאִים אִמָּא הוּא לֹא
בְּהֶכְרֵחַ
הוּא אוֹמֵר וּפוֹנֶה לְשַׂחֵק
וּבוֹנֶה לְעַצְמוֹ וְלִי עוֹלַם קֻבִּיּוֹת רֵיק
חֲצִי הַיּוֹם
וְחֹם
וּבְנִי וַאֲנִי
בֵּינֵינוּ מְרַחֶפֶת תְּהוֹם
וְאַתָּה
בָּהּ
Tomasz Baranowski
ילדי סופרים בשפות זרות | אפרת נחמה
יְלָדַי סוֹפְרִים בְּשָׂפוֹת זָרוֹת
אוּנוֹ דּוֹס אִי טְרֵס, סִקְס, נַיין, אִלֵוֵן
אַחַר כָּךְ שָׁרִים שִׁיר לַפָּרָה מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל לָהּ בַקָה לוֹלָה וּמְבַקְּשִׁים פַּן קוֹן קֶזוֹ כְּמוֹ יוֹנִים מְשַׁוְּעִים בְּחַלּוֹנִי עַל עַמּוּדֵי חַשְׁמַל מְקַרְקְרִים הֵם סְבִיבִי אִמָּא אִמָּא סֶקַג'ו אִמָּא אֵיפֹה פֶּרוֹ אִמָּא הָלַךְ לִישֹׁן דוֹרְמִיר?
בַּלַּיְלָה אֲנִי עוֹטֶפֶת אוֹתָם בִּשְׂמִיכוֹת פְלִיז שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהָאָרֶץ, סוֹגֶרֶת חַלּוֹן מֵהֶהָרִים הַזָּרִים הַמִּתְפָּרְצִים אֶל תּוֹךְ בֵּיתֵנוּ אָבָק שָׁחֹר, וּמֵרוּחוֹת טְרוֹפִּיּוֹת קְרִירוֹת, וּמְשַׁנֶּנֶת אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמוֹתֵיהֶם שִׁירֵי אַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת.
sadman tasin
Jafd
ארץ זבת | אפרת נחמה
בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה וְכָל כַּמָּה זְמַן אַתְּ
נִקְרַעַת לְמוּלִי
אֶרֶץ
זָבַת
חָלָב
הַדְּבַשׁ שֶׁאַתְּ מִתְקַשֶּׁה, וְהָרִמּוֹן וְרַדְרַד
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אוֹתָךְ כְּמוֹ שֶׁאָז
בִּנְשִׁיקוֹת עַל הַצַּוָּאר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
אֲנָשַׁיִךְ נַעֲשׂוּ מְשֻׁנִּים וְשׁוֹנִים,
בְּרִיּוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת הַנִּלְחָמוֹת לֹא נִלְחָמוֹת בַּצֶּדֶק מִתּוֹךְ
הָעֲיֵפוּת וּבִדְרִיכוּת מְנַהֲלוֹת אֶת עַצְמָן דְּרוּכוֹת
כְּפֵרוּרִים עָפִים מִן הַשֻּׁלְחָן
וּמִשּׁוּם מָה חִנֵּךְ לֹא סָר מֵעֵינַי
וּמֵעֵינֵי רַבִּים וְטוֹבִים וְרָעִים
וְאֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה לְתַפְקֵד בְּתוֹךְ כָּל הֶהָמוֹן הַבּוֹעֵט הַזֶּה,
הַמַּלְעִיז צִיּוֹנִים דָּתִיִּים חִזְבַּאלְלָה תֵּל אָבִיב יָפוֹ שְׁכֶם מִתְנַגֵּשׁ בַּצְּמָתִים וְנִמְרַח וְנִדְרַךְ בַּתַּחֲנוֹת וּבַדְּרָכִים לְמַעְלָה
וּלְמַטָּה וּמִלְּפָנִים וּבְפִנּוֹת הַמִּדְרָכָה,
אֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה,
אֲנִי בִּמְקוֹמֵךְ כְּבָר מִזְּמַן הָיִיתִי
מַפְנָה רֹאשׁ, מַפְנָה גַּב נֶעֱלַב,
וּבוֹכָה
אֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי
עוֹטֶפֶת אוֹתָךְ בִּשְׂמִיכָה
וּמְתָאֶרֶת אוֹתָךְ לְלֹא צֵל וּלְלֹא דְּעִיכָה
אוּלַי זֶה כָּל מָה שֶׁאַתְּ
בְּעֶצֶם
צְרִיכָה