ארץ זבת | אפרת נחמה

​

בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה וְכָל כַּמָּה זְמַן אַתְּ

נִקְרַעַת לְמוּלִי

אֶרֶץ

זָבַת

חָלָב

הַדְּבַשׁ שֶׁאַתְּ מִתְקַשֶּׁה, וְהָרִמּוֹן וְרַדְרַד

כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אוֹתָךְ כְּמוֹ שֶׁאָז

בִּנְשִׁיקוֹת עַל הַצַּוָּאר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

 

אֲנָשַׁיִךְ נַעֲשׂוּ מְשֻׁנִּים וְשׁוֹנִים,

בְּרִיּוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת הַנִּלְחָמוֹת לֹא נִלְחָמוֹת בַּצֶּדֶק מִתּוֹךְ

הָעֲיֵפוּת וּבִדְרִיכוּת מְנַהֲלוֹת אֶת עַצְמָן דְּרוּכוֹת

כְּפֵרוּרִים עָפִים מִן הַשֻּׁלְחָן

 

וּמִשּׁוּם מָה חִנֵּךְ לֹא סָר מֵעֵינַי

וּמֵעֵינֵי רַבִּים וְטוֹבִים וְרָעִים

וְאֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה לְתַפְקֵד בְּתוֹךְ כָּל הֶהָמוֹן הַבּוֹעֵט הַזֶּה,

הַמַּלְעִיז צִיּוֹנִים דָּתִיִּים חִזְבַּאלְלָה תֵּל אָבִיב יָפוֹ שְׁכֶם מִתְנַגֵּשׁ בַּצְּמָתִים וְנִמְרַח וְנִדְרַךְ בַּתַּחֲנוֹת וּבַדְּרָכִים לְמַעְלָה

וּלְמַטָּה וּמִלְּפָנִים וּבְפִנּוֹת הַמִּדְרָכָה,

אֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה,

אֲנִי בִּמְקוֹמֵךְ כְּבָר מִזְּמַן הָיִיתִי

מַפְנָה רֹאשׁ, מַפְנָה גַּב נֶעֱלַב,

וּבוֹכָה

אֵיךְ אַתְּ מַצְלִיחָה

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי

עוֹטֶפֶת אוֹתָךְ בִּשְׂמִיכָה

וּמְתָאֶרֶת אוֹתָךְ לְלֹא צֵל וּלְלֹא דְּעִיכָה

 

אוּלַי זֶה כָּל מָה שֶׁאַתְּ

בְּעֶצֶם

צְרִיכָה